כתבות

שעותיו האחרונות

אביה היה בן 83 כאשר הרופא נכנס לחדרו  בבית החולים , אני ישבתי לצד מיטתו היא סיפרה, החזקתי את ידו, הרופא הראה לי את תוצאות הבדיקות, וביקש שאכנס אליו לחדרו.

הורדנו את אבא הביתה, כבר לא היה מה לעשות, רק אני ידעתי שהוא בשבועותיו האחרונים לחייו.

אמא כהרגלה, ברגע שנכנס אבא הביתה, חזרה למסלול הקבוע, צעקה והשפילה וההמולה חזרה,

אני התכווצתי בתוך עצמי.., ממש מהיותי בגיל צעיר מאוד בחרתי ללמוד בפנימיות כדי לא לספוג את החוסר נעימות  בבית. האווירה הייתה מתוחה וקשה ביותר.

היום זה היה קשה מתמיד, אני יודעת שלאבי נותרו מספר שבועות לחיות ואמא ???

ניגשתי אליה כשידי על כתפה, צעדתי איתה לפינה שקטה במטבח, ורציתי לשתף  אותה בדיאגנוזה שנתן הרופא על אבא, לחשתי בקול סדוק וחרישי, אמא, תתאמצי עוד קצת, עוד מעט הוא כבר לא יהיה פה... ודמעות שטפו את עייני,

אמא הביטה בי מספר שניות, ראיתי שהיא הבינה מה ביקשתי ממנה, היא נשמה נשימה עמוקה, שהתפוגגה באנחה כבדה , ואז ראיתי איך זה קורה, היא נגשה למקרר הוציאה את המוצרים הנצרכים והכינה לאבא ארוחה חמה, ומאותו רגע, הייתה סמוך למיטתו, שאלה לרצונותיו, מילאה את בקשותיו , ואבא הודה לה ודיבר אליה בכבוד, בעייני זה היה מדהים, כל כך התרגשתי, פתאום לא רציתי לעזוב את הבית.

אך הדבר שנחרט בזיכרוני  ומלווה אותי עד היום, היה דווקא יממה לפני פטירתו,

אבא סימן לאמא בשארית כוחותיו להתיישב לידו, אמא התיישבה והביטה בעיניו,

אני נשענתי על הדלת, כשאוזני ועייני תקועות במחזה הנדיר הזה, ואז פנה אבא בקולו החלוש ואמר לאמא: " היה כל כך טוב בימים האחרונים, הייתה לי אישה ... חבל שלא יכולנו להתנהג כך כל השנים"  

ושניהם התחילו לבכות, ואני.... התייפחתי, הכאב החל לכרסם, יכולתי לגדול אחרת, בלי משקעים ותסכולים... אך מיד  התעשתי , הנה הלימוד שלך , קחי את המילים הללו אתך הלאה....

כך סיפרה לי מתאמנת יקרה שהגיעה אליי לתהליך אימון, ואני כמובן באישורה, בחרתי לשתף אתכם בסיפור המדהים הזה,

מה בעצם קרה שם ???

כל  מערכות היחסים שלנו דומות לסולם גבוה שבראשו ניצב הר מלא באוצרות תבל , וכל אחד רוצה להגיע לפסגת ההר.

ישנם שני סוגים של מערכות יחסים שמתמודדות עם העלייה להר בדרכה. לראשונה קוראים מערכת יחסים מאוזנת ולשנייה קוראים מערכת יחסים מאונכת.

את מערכת היחסים המאונכת נדמה בצורה הבאה: אחד מבני הזוג מתחיל לעלות בסולם ולהתקדם לעבר ההר, והנה השני מחליט גם הוא לעלות ולנסות להגיע לפסגה, השני עולה במרץ אך הנה הוא פוגש באמצע הדרך על הסולם את הראשון  שהתעייף קצת והוא עולה הוא רוצה לכבוש את הפסגה, אך מה יעשה, אין לו ברירה אלא לעלות מעל ראשו של חברו, להדחיק אותו הצידה כדי להגיע לפסגה. מערכת יחסים זו נקראת מערכת  יחסים מאונכת, וכולנו יודעים היטב כי רבים הם הפעמים שאנו נופלים למלכודת זו  ורומסים את הסביבה כדי להרגיש גדולים ולעלות למעלה.

ומאידך יש אפשרות ליצור קו מאוזן, כאשר כל אדם יבחר לו את נתיבו בחייו וגם אם יחפוץ לעלות גבוהה הרי שגם לחברו יש מקום לידו, אין צורך בטיפוס על ראשו,

אתן לכם טיפ קטן הממחיש את התופעה של שני המבטים השונים של מערכות יחסים ותוכלו גם אתם להמחיש לסביבתכם, ולתת להם את אפשרות הבחירה למערכת יחסים תקינה.

וכאשר אני עובדת עם המתאמנות שלי על מערכות יחסים, אני נותנת להם לשחק איקס עיגול , מספר פעמים ברצף, אני רואה את אדרנלין הניצחון העומד מול עיניהם ומפעיל אותן במשחק, אשר הוא מקביל למערכת היחסים המאונכת, שכל אחד דואג לניצחונו, ולא ממש אכפת לו מה קורה עם שותפו למשחק,

ואחר כך אני לוקחת דף חלק וצבעים, ואנחנו מציירות ציור, ללא מילים, וללא תכנון מוקדם,

ולאחר שתי הפעולות הללו, אני שואלת מה היה הרצון במשחק איקס עיגול?? התשובה היא כמובן לנצח,

ומה היה בציור, והתשובה היא ליצור משהו יפה יחד,

כל אחד בשטחו הוא, וביכולותיו ממלא את שטחיו ומגשים את חלומותיו,

עלינו לבדוק את עצמנו, בכל יום ובכל מערכת יחסים, מול ילדינו, מול הבוס, מול בן הזוג ומול הורינו, האם המשפט או המעשה שאעשה, יקדם את הקשר או יהרוס אותו, האם אני רומסת על הדרך כדי להגיע להגשמה או צומחת לצד אנשים טובים ומפרגנים,

כך ורק כך דרכך תיהיה סוגה בשושנים וקולך יתנגן כפעמונים למול הצלחותייך...